Peacemaker , האלבום החדש של המוזיקאי אלברט בגר, הוא הזמנה פתוחה, יד מושטת לאדם להסתכלות פנימה ועריכת חשבון נפש.  זוהי הזדמנות להתחיל מחדש, לגלות את המצפון ולבצע תיקונים קטנים בעולם, דרך הערכים הגדולים באדם.

בגר, 51, נתפס בעיני רבים כאחד הגדולים והחשובים במוזיקאים בישראל. חלוץ אמיתי ופורץ דרך, מלא בתעוזה ומוביל דור שלם של מוזיקאים צעירים שרואים בו מנטור מוזיקלי וערכי. האידיאלים שבהם דוגל בגר, בתחומי האקולוגיה, החברה והפוליטיקה מהווים את ה-DNA שביצירה שלו שהתפרשה על פני שמונה אלבומים עד כה.

באלבום הקודם של בגר, Big Mother, 'טיפל' אלברט בנושא איכות הסביבה, תחום שבו הוא עוסק באופן תכוף  – אבל ב-Peacemaker, יצירה שלמה וקונספטואלית, בגר מתכנס וחודר לעולם הפרטי של האדם, ומבקש לבצע תיקון וחינוך ברמה האישית, כדי להביא לשינוי חברתי – מהקהילה הקטנה ועד לעולם הגדול.

במשך כל הקריירה הענפה, לא הפסיק בגר לחפש ולהפוך את האבנים הגדולות שנקרו בדרכו. מהחיפוש המתמיד, מצא בגר את Peacemaker – אמירה נועזת, חדשנית, נוקבת, רעננה ומרגשת, של מוזיקאי שרעב היצירה והתשוקה לעשייה לא שככה אצלו ב-15 השנים שבהם הוא עובד כמוזיקאי מקליט.

כאיש הרכבים וותיק, אלברט תמיד ידע לאסוף סביבו את חבורת הנגנים הנכונה, ולהוביל אותם למחוזות הרגשים אליהם הוא רוצה להגיע. באלבום הזה, גיבש אלברט את ה Albert Beger Electroacoustic Band, ובתוכה אסף חכימי ודניאל בנדיקט (קונטרה בס ותופים בהתאמה), עידו בוקלמן (גיטרה חשמלית) והמוזיקאי והמפיק הותיק והמוערך אבי אלבז (Laptop) וכמובן בגר עצמו על סקסופונים.

זהו שיתוף הפעולה הראשון של בגר עם הלייבל אנובה מיוזיק. האלבום ייצא ב 15.9.2010.

לפני שלוש וחצי שנים עזבתי את ניהול 'אירסיי', הלייבל האלטרנטיבי של האוזן השלישית והצטרפתי למיזם חדש ודי מדהים בשם 'אנובה'. המוזיקאית ענת דמון ז"ל הצטרפה לאוהב ותומך המוזיקה הנלהב שוקי גולדוסר והחליטו להרים 'בית לאמנים ישראלים, חף משיקולים כלכלים'. הרעיון היה פשוט, החברה תטפל במוזיקאים ישראלים מעניינים שהחברה חושבת שהם צריכים להישמע אבל בכללי המשחק הנוכחים של תעשיית המוזיקה, יהיה להם קשה למצוא בית.

אז התחלנו בהקמת בית. הרמנו אולפן הקלטות משלנו, חנכנו משרד מעבר לקיר, קנינו כמה מחשבים ושולחנות באיקאה ויצאנו לדרך.
ב-2008, אחרי עזיבתה של ענת ובהשראתו של שוקי גולדוסר, התחלנו, אני (מנהל הלייבל) ושוקי פרי (מנהל הכספים) לנהל את אנובה מיוזיק, חברה עם אמביציה וביצים. כבר הוצאנו ב 2007 את ארבעת האלבומים הראשונים, רוקפור עם 'ממוריז', אטליז האלבום הראשון, עמית ארז עם אלבום העצים ונועה בביוף עם פולק פסיכדלי. נוצרה לנו תדמית של חברה שמטפלת באמנים ששרים באנגלית ואנחנו הקפדנו לחזור על המנטרה – מצידנו שיתופפו על הבטן וינהמו, אם זה אותנטי ומעניין – נשמח לעבוד עם זה.

השנים עברו והוצאנו המון אלבומים נפלאים, כולם קיבלו שבחים רבים והחברה התמקמה בתור אחת ההבטחות הגדולות של תעשיית המוזיקה. חברה שעובדת בסטנדרטים בינלאומיים, דוגלת בחדשנות מחשבתית והפקתית, אלטרנטיבה. מעולם לא רצינו להיות 'אלטרנטיבי'. רצינו והאמנו שאם ננגח מספיק חזק בקיר – הוא ישבר. ולאט לאט, הוא אכן נסדק, צריך לנגוח עוד טיפ טיפה וזה יקרה.

יולי 2010, שלוש וחצי שנים אחרי שהתחלתי את המסע שלי באנובה, אני פורם את השרוכים, תולה את הנעליים, ונותן לשוקי פרי, חברי ושותפי לדרך הארוכה וללידה הממושכת הזו שנקראת 'לייבל חדש בישראל', לקחת את המושכות ולנהל את החברה הזו קדימה. אבל הוא לא לבד, הוא חמוש בשותף עם לב גדול וחזון (שוקי גולדוסר), ובצוות מסור של שבעה עובדים מסורים, וכל המערכת הזו דוהרת על 200 קמ"ש ולא עוצרת לרגע והכיוון הוא ברור – הפקת איכות, איכות ושוב איכות.

אני בוטח ומאמין במיליון אחוז בחברה ובחבר'ה. אני יודע שאנובה היום היא גוף משמעותי שמייצג אמנים שהביטוי 'קרם דה לה קרם' יהיה קטן עליהם, ומשוכנע שגם עם עזיבתי – הכול ימשיך וכרגיל – במגמת עליה תמידית.

אני מניח שגבות מורמות כרגע ועולות תהיות ה"איך וה-מה פתאום". אני יכול לספר שאחרי שש שנים אינטנסיביות בתחום, אני מרגיש שהגיע זמני לבחון קצת את הדברים מחדש, להתחיל משהו חדש ולבנות עוד בית. בכל הקשור לשיפוצים, אני טוב בתקיעת מסמרים ולפתוח סתימות (מעבר ליכולת פתיחת הצנצנות כמו כל גבר טיפוסי), אבל איכשהו בתים אני אוהב וגם יודע לבנות. אנובה היא בית ותישאר הבית שלי והיסודות שלה מוצקים ועכשיו הגיע זמני להמשיך הלאה לבית חדש, בתחום אחר, לברוא משהו חדש.

קצרה היריעה מלהודות לכל מי שליווה אותי בדרך הזו ובטח אשכח מישהו ואני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה, אבל בכל זאת אני רוצה לציין את שני השוקי'ז שהיו לי שותפים לדרך הארוכה הזו, לצוות המסור והאדיר הזה שכולל את אדוה, אודי, מירה, מיכאל, עדי, ניצן ושמעון וגם את מי שהיה באנובה ועזר לבנות אותה – נועה, יונתן, יוסי ורעות. אנובה היא של כל האנשים האלה, ולכל אחד מהם יש חלק בלתי יאמן בבניה של יחידת קומנדו עם קונספט מוזר – לעשות תרבות בישראל.

אז זהו, אני אומר שלום ותודה על הדגים, היו אחלה ברבונייס.

יאיר יונה, יולי 2010

לרגל יציאתו של 'העולם המופלא', ביקשנו מאיסר (הידוע בכינויו 'איסר תעשה לי סולו תופים') טננבאום ,לכתוב זווית אישית שלו על האלבום.

איסר לא היסס, קפץ על האתגר, והנפיק לנו את הפסקה הזו:

ועכשיו דקת דומיה לעולם המופלא

שורה מתוך השיר הפותח את היצירה החדשה של רוקפור. העולם המופלא. מי לא שוכח לפעמים להקדיש לו קצת זמן. להאזין לו. נכון. כולנו עסוקים יתר על המידה בבינוני. ואילו העולם המופלא שלנו מתקיים רק בעבר הקדוש. או בעתיד עם גביע. והם רצופים תמונות. ועוד תמונות. קלפים לצד קלפים. מספרים סיפורי מספרים. חוויות. מסעות אף קטנים. מקומות אין רחוקים. והם מפעם. של היה ושל יהיה. משני העולמות הבאמת אופטימיים שלנו. בהווה האופטימיות כבדה עלינו. האפור שולט. כורת קורח. מאמפט איזשהו חוסר או געגוע. ואז בתום דקת דומיה נפתחת דלת. והכל עוצר בבת אחת. העולם מתחדש. אחר. זר ומוכר. הוא בכלל בתלת מימד. זה הסיפור.

לא שלנו.

שלכם עכשיו.

בתום דקת דומיה הרי מסע פרטי אל תוך עולם להקתי אישי מופלא באורביט חמישים וארבע דקות תמותיות. תקדישו זמן והקשיבו באמת. מהפתיח ועד הסיום. ברצף. בנינוחות. ברגוע אך בעוצמה. הרימו קול ונוכחות מבלי לצפות לכלום. זה הסרט.

הלקחתם הכל

ויהיה לשלכם

אין לכם אלוהים.

האזנה נעימה

איסר טננבאום

רוקפור

רוקפור – העולם המופלא

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.